1
תכנית הרעיון הזה, למלאות את תעודתו בעתותי האשר וההצלחה ארכה רק זמן מצער. הרועה הנאמן לעדתו, משה רבנו, אדון הנביאים, נבא גם הגיד לעמו, את אשר יקרהו בימים יוצרו, כי על אדמת ה' ישכחו את צור מחוללם, וכי ע"י הבלי הגוים ושפע הברכה, לבם יהיה נפתה ללכת אחרי תעתועי הקנין וההנאה ויאחזו בם וישכחו את תעודתם הרוממה; — ותבוא ותגיע העת אשר הנביא התאונן מרה: "מספר עריך היו אלהיך יהודה!" לכן נלקחו ממנו בחזקת היד שפע הברכה, ההון והנחלה, גם חלקת האדמה אשר היתה למו לאבן נגף ויגרשו מארץ אחוזתם, ארץ האשר וההצלחה, יען רם לבבם ויתרחקו מתעודתם; בגולה הלכו ולא הצילו מכל חמודותיהם שהיו להם, רק את רוח אפם, חלקם בחיים הלא היא "התורה" ולא היה להם מאז שום דבר אשר יאחדם ויקשרם יחד רק "ה' אלהיו ותעודתו" אשר ישארו לעולמי עד, יען כי "רוח" המה. — תעודת ישראל אחרי חרבן ארצו וחיי המדינה לא אבדה את כחה ועזה, יען וביען כי הקנינים ההם היו רק אמצעים להתעודה הזאת, ונהפוך הוא, החרבן בעצמו והגלגל אשר הפך עליהם ה', הוא יסוד מוסד לבנין מנת גורלו להתגלות ה' והאנושית. ובגלות יחל באופן אחר למלאות את חובות התעודה הזאת.— אין חטא ועון אשר עשה ישראל בהיותו בחיי ממשלתו על אדמתו ואשם בם, אשר לא עשו כמוהו עמים אחדים במקומות מושבותם, בכל זאת אם ה' סבל והעלים עין מסוררים, חרה אפו רק בישראל ליסרהו קשה, יען לישראל אין כל תעודה אחרת רק להיות תם וישר ולהשתמר מכל התעתועים האלה, הלא "ה' הוא אלהיו!" — לכן מפלת ישראל זאת תכלכל בקרבה לקח טוב, כמו גדולת אשרו והצלחתו. בגלותו נפתח לפניו כר נרחב חדש לתעודתו ושמו הטוב, לכן בטרם צעדה רגלם בגולה להיות נודדים בין עמים רבים ובזמנים שונים נקבצו עוד הפעם על זמן קצר בבית אביהם, עוד הפעם על אדמת נחלתם על זמן מצער, למען יקשרו נפשם ביותר אל אחוזת נחלתם הרוחנית, זאת התורה מורשה קהלת יעקב, אשר מאז והלאה רק היא לבדה תשא גם תסבול אותם. ואז, בטרם עזב ישראל אדמתו וממשלתו, השאיר ענף אשר התרחק ממנו, למען יפעל בעד יושבי תבל השקועים ביון מצולת החטאת, עבודת אלילים רבים, חמם אדם והשחתת המדות, המורידים לארץ את הין ערך האדם ורום גדולתו, כי ילמדו לדעת, להכיר את האל האחד והאחות בין בני אדם גם יתרון האדם על הבעלי חיים, ויטיף מוסר להבדל מעל אלהיות הקנין וההנאה, אף לא יאחזו בהם לשם אמצעים לעבודת ה' - ובדורות הבאים פנה דרך להתקרב אל מטרת תולדות בני אדם — וישראל נפוץ ברחבי תבל בין עמים רבים ואקלימים שונים, למען ימלא באמונה בגולה את תעודתו הרוממה,
2
"עוד הפעם במדבר"! קול הנביא קורא:
3
קול קורא במדבר! פנו דרך ה'!
4
ישרו בערבה מסלה לאלהינו!
5
כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו,
6
והיה העקב למישור והרכסים לבקעה,
7
ונגלה כבוד ה',
8
וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר.
9
ויותר מבימי אשרו והצלחתו מלא את תפקידו בימי עניו ומרודו, בחיותו בגולה.— על ידי הגלות המר ייטיב בתחלה את עצמו —, הלא בעיניו ראה, כי נשבר כל גאון עזו, צבי תפארתו והדרו, אשר המה הועילו להותו ואחריהם נפתה לבו לכבדם כבני אלים וללכת אחרי התהו, ואיככה יכול עוד מני אז לחשוב את הקנין וההנאה ושכיות החמדה, כי אלהים חיים המה? — בלי ממשלה, בלי גאון, בלי יקר וחמדה, בלי מעשה אנוש ותחבולותיו, האמונה באל יחיד היתה שבטו ומשענתו סלה, והיא נטלה ונשאה אותו. והרוח ומלאת חוקי התורה תורת חיים, אוצר כל סגולה, שהיא נשארה לו לפליטה, נשאו אותו על אברתם לשמרו מכל רע, צרה וצוקה, לחץ, עמל ותלאה, אשר סבל משאון לאומים בשלהם רסן דמיונם חפשי. —
10
מדינות וממלכות מסביב לו, אשר בכחן וגבורתן ושיא תפארתן עשו להן שם בעולם נשמדו מתחת שמי ה' — וישראל עם קטן ודל בלי גאון וגובה נשאר חי וקים בתבל ארצה ע"י אמונתו בה' ותורתו, ויחי עוד לנצח, ואיככה לא יכבד את אלהיו אלהי ישראל, הבורא היחיד, מושל בלאומים, ואת תורתו שהיא תעודת קיומו, נצחו ותוחלתו?
11
גם הוכיח לדעת כי הנסיון ע"י הגלות והחנוך הזה לא היה לריק. — אלפי פעמים בכח וקסם דמיון תועה ומקסם שוא, הפותח שער לכל תאוה וחמדת החיים, נפתה לישראל הדרך לשפע הצלחת תבל ארצה, אם רק באומר אחד יתכחש בצור ישועתו ויסיר לבו מאל היחיד ומאחרי תורתו; אבל בכל עת תמיד השליך ארצה את המפתח, הפותח שער בנקל להשיג למכביר הקנינים אשר בעפר יסודם, — ויט שכמו לסבול צרות רבות ורעות, ויבז בלבו את הרכוש וההנאה אשר יתור לב האדם ויזנה אחריהם, ויקדש לה' כל כחו וחילו, גם הצלחתו המעטה, את כל קניניו והנפשות היקרות לו בחיים, אשה ובנים, הורים, אחים ואחיות וכל שמחות החיים, גם את נפשו נתן כפר דתו ואמונתו; — הוא כתב בדמי לבבו על כל עלה. מתולדות בני אדם את התורה הזאת: כי יאהב ויכבד רק האל האחד ומיוחד, כי יכיר וידע ערך האדם וגדלו, כי נעלים המה מהרכוש ומהנאה! הוא חתם בדם ברית, את אמונתו בה' ותורתו, גם ביסורים קשים ומרים ממות. כל קורות גלותו הנם מזבח, אשר הקריב עליו כל משכיות לבב אנוש וכל חמדת עין, אשר יזנו אחריהם המון אדם רב. הוא הקריב את כל אשר לו, בעד דת אלהים ותורתו ובין כל העמים וכל משפחות האדמה באפסי ארץ הקימו מזבחות כאלה להעלות עליהם זבחי רצון בדם ואש ותמרות עשן. — ומכל אלה האם לא ילמדו לדעת את ה', המכלכלם, המנטלם והמנשאם בצרות תכופות כאלה? — האם לא ילמדו באמונה כזאת את תעודת האדם? —
12
ואם גם יחדלו מזבחות כאלה להעלות עשן, אם גם נדחי ישראל ינוחו מעט מעמלם ומרגזם והעמים ילקחום לחסות בצלם, ויתנו להם זכות אזרח, לפתח בשובה ונחת את גדל חיי ישראל, אם ישראל ימלא אחרי דברי החוזה, בדבר חובתו לארץ מולדתו, ובכל מדינה ומדינה ידרשו את שלום הארץ והעיר אשר נאחזו בה,
13
ובקרב אנשי תבל המבקשים להם רק רכוש וההנאה, ישראל יבלה ימיו בשלות השקט בצדק ומשפט ואהבת אדם, ואם גם מצב האדם ירד פלאים ללכת ארחות עקלקלות, לבקש להם רק תאות לבב וחמדת עין, בני ובנות ישראל ינובבו במדות טובות ומוסר השכל, תום ויושר. אם כל בתי אבות יחדלו מלטעת נטעי נעמנים זרע קדש, בני אל חי, בכל בית אב לישראל יבנה היכל ליראת שדי, אהבת ה' ובטחון בו. אם בכל מקום אהבת הבצע, ההנאה ואהבת עצמו תמצאנה קן למו, להיות מסבות להניע את פעולות האדם ותק עלילותיו, אך בכל יהודי, בחייו השאננים, נראה משל נאמן ולקח טוב, בצדק ואהבה, — אם היהודים בגלותם, יתיצבו לפנינו בשלות השקט בתור "כהני ה'" במקדש האנושית הטהורה. אהובי בנימין! מי יתן והיינו את אשר עלינו להיות!! אם חיינו יהיו דמות ותכנית תורתנו, מה רב כחנו לפעול ישועות בעד התכלית הכללית לחנוך האנושית!! בהשקט, אבל גבוה ונשא מאד מפעולתנו בעד התעודה הזאת ע"י צרות ותלאות הגלות, נוכל לפעול אז ביתר עז להכרת התגלות ה' והאנושית!—
14
בשנות ראינו רעה עמל ותלאה ולעג השאננים, לא היתה לאל ידנו להשיג זאת בעצם שלמותה, אך אם העתים אשר ישתנו לטוב תקראנה לנו, כי כל יהודי וכל יהודית על ידי חייהם הפרטיים והשאננים יהיו כהנים וכהנות במקדש ה' והאנושית הטהורה, אם עתידים אנחנו לתעודת רעיון נעלה ולקח טוב כזה, האם נוכל עוד, בנימין יקירי! להתאונן על מנת גורלנו?! —
15
הברו נשאי כלי ה'!
16
כי לא בחפזון תצאו
17
ובמנוסה לא תלכון,
18
כי הילך לפניכם ה'
19
ומאספכם אלהי ישראל
20
הנה, — ישכיל עבדי
21
ירום ונשא וגבה מאד,
22
כאשר שממו עליך רבים:
23
"כן משחת מאיש
24
מראהו ותאיו מבני אדם"
25
כן יזה גוים רבים,
26
עליו יקפצו מלכים פיהם,
27
כי אשר לא ספר להם ראו,
28
ואשר לא שמעו התבוננו.
29
מי האמין לשמעתנו!
30
וזרוע ה', על מי נגלתה!
31
ויעל כיונק לפניו,
32
וכשרש מארץ ציה,
33
לא תאר לו ולא הדר, ונראהו,
34
ולא מראה, ונחמדהו;
35
נבזה וחדל אישים,
36
איש מכאבות, וידוע חלי; —
37
וכמסתר פנים ממנו
38
נבזה ולא חשבנהו,
39
אפן חלינו הוא נשא,
40
ומכאבינו סבלם;
41
ואנחנו — חשבנהו נגוע,
42
מכה אלהים ומענה!
43
והוא — מחלל מפשעינו,
44
מדכא מעונותינו
45
מוסר שלומנו עליו
46
ובחברתו נרפא לנו,
47
כלנו כצאן תעינו,
48
איש לדרכו פנינו;—
49
וה' הפגיע בו
50
את עון כלנו.
51
גש, והוא נענה
52
— ולא יפתח פיו,
53
כשה לטבח יוכל
54
נאלמה, — וכרחל לפני גזזיה
55
ולא יפתח פיו!
56
מעצר וממשפט לקח —
57
ואת־דורו מי ישוחח!
58
כי נגזר מארץ חיים —
59
מפשע עמי נגע למו,
60
ויתן את רשעים קברו
61
ואת עשיר במתיו,
62
על לא חמס עשה
63
ולא מרמה בפיו,
64
וה' חפץ דכאו החלי,
65
אם תשים אשם נפשו,
66
יראה זרע — יאריך ימים
67
וחפץ ה' בידו יצלח.
68
מעמל נפשו יראת,
69
ישבע;
70
בדעתו יצדיק צדיק,
71
עבדי לרבים ועונותם הוא יסבול.
72
לכן אחלק לו ברבים,
73
ואת עצומים יחלק שלל
74
תחת אשר הערה למות נפשו
75
— ואת פשעים נמנה,
76
והוא חטא — רבים נשא
77
— ולפשעים יפגיע".
78
רני עקרה לא ילדה,
79
פצחי רנה וצהלי
80
לא חלה;
81
כי רבים בני שוממה
82
מבני בעולה, אמר ה'.
83
הרחיבי מקום אהלך,
84
ויריעות משכנותיך — יטו
85
— אל תחשכי!
86
האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי!
87
כי ימין ושמאול תפרצי
88
— וזרעך גוים יירש
89
וערים נשמות יושיבו.
90
אל תיראי כי לא תבושי!
91
ואל תכלמי כי לא תחפירי!
92
כי בשת עלומיך תשכחי,
93
וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד.
94
כי בעליך עשיך, ה' צבאות שמו,
95
וגאלך קדוש ישראל, אלהי כל הארץ יקרא.
96
כי כאשה עזובה ועצובת רוח, קראך ה'.
97
ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך.
98
ברגע קטן עזבתיך,
99
וברחמים גדולים אקבצך.
100
כשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך
101
ובחסד עולם רחמתיך,
102
אמר גאלך ה'.
103
כי מי נח זאת לי,
104
אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ,
105
כן נשבעתי,
106
מקצף עליך ומנער בך.
107
כי ההרים ימושו,
108
והגבעות תמוטינה
109
וחסדי מאתך לא ימוש
110
וברית שלומי לא תמוט
111
— אמר מרחמך ה'.
112
עניה, סערה, לא נחמה!
113
הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך
114
ויסדתיך בספירים.
115
ושמתי כדכד שמשתיך,
116
ושעריך לאבני אקדח,
117
וכל גבולך לאבני חפץ
118
וכל בניך למודי ה',
119
ורב שלום בניך.—
120
בצדקה תכונני,
121
רחקי מעשק כי לא תיראי,
122
וממחתה כי לא תקרב אליך
123
גור יגור אפס מאותי
124
מי גר אתך עליך יפול?
125
הן אנכי בראתי חרש,
126
נפח באש פחם
127
ומוציא כלי למעשהו,
128
ואנכי בראתי
129
משחית להבל!
130
כל כלי יוצר עליך, לא יצלח.
131
וכל לשון, תקום אתך — למשפט — תרשיעי.
132
את נחלת עבדי ה'
133
וצדקתם מאתי נאם ה'.
134
הוי כל צמא לכו למים ,לכו שברו ואכלו;
135
ואשר אין לו כסף,
136
לכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר
137
יין וחלב!
138
למה תשקלו כסף בלוא לחם
139
ויגיעכם בלוא לשבעה?
140
שמעו שמוע אלי ואכלו טוב,
141
ותתענג בדשן נפשכם.
142
הטו אזנכם ולכו אלי; שמעו ותהי נפשכם.
143
ואכרתה לכם ברית עולם,
144
חסדי דוד הנאמנים;
145
הן עד לאומים נתתיו,
146
נגיד ומצוה לאמים. —
147
הן גוי, לא תדע, תקרא,
148
וגוי לא ידעוך, אליך ירוצו,
149
למען ה' אלהיך, ולקדוש ישראל, כי פארך.
150
"דרשו ה' בהמצאו,
151
קראהו בהיותו קרוב
152
"יעזב רשע דרכו,
153
ואיש און מחשבתיו,
154
"וישב אל ה'
155
וירחמהו;
156
ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" —
157
"כי לא מחשבותי מחשבותיכם,
158
ולא דרכיכם דרכי נאם ה',
159
"כי גבהו שמים מארץ,
160
כן גבהו דרכי מדרכיכם
161
ומחשבותי ממחשבותיכם.
162
כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים
163
ושמה לא ישוב,
164
כי אם הרוה את הארץ והולידה
165
והצמיחה
166
ונתן זרע לזרע ולחם לאכול, כן יהיה
167
דברי אשר יצא מפי
168
לא ישוב אלי ריקם,
169
כי אם עשה את אשר חפצתי
170
והצליח אשר שלחתיו,
171
כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון.
172
ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה
173
וכל עצי השדה ימחאו כף,
174
תחת הנעצוץ יעלה ברוש,
175
תחת הסרפד יעלה הדס
176
והיה לה' לשם,
177
לאות עולם לא יכרת. —
178
כה אמר ה': שמרו משפט!
179
ועשו צדקה! קרובה ישועתי לבוא
180
וצדקתי להגלות
181
אשרי אנוש יעשה זאת
182
ובן אדם יחזיק בה,
183
ג שומר שבת מחללו
184
ושמר ידו מעשות כל רע.
185
ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה'
186
אמר: "הבדל יבדילני ה' מעל עמו"!
187
ד ואל יאמר הסריס "הן אני עץ יבש!"
188
כי כה אמר ה' לסריסים, אשר ישמרו את שבתותי
189
ובחרו באשר חפצתי
190
ומחזיקים בבריתי,
191
ונתתי להם בביתי ובחומתי
192
יד ושם, טוב מבנים ומבנות,
193
שם עולם אתן לו אשר לא יכרת.
194
ובני הנכר הנלוים על ה',
195
לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות
196
לו לעבדים,
197
כל שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי,
198
הביאותים אל הר קדשי,
199
ושמחתים בבית תפלתי,
200
עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי,
201
כי ביתי — בית תפלה יקרא לכל העמים. —
